Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Kama

Daf 57a

הֶחְזִירָהּ לִמְקוֹם שֶׁיִּרְאֶנָּה – אֵינוֹ חַיָּיב לִטַּפֵּל בָּהּ. נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה – חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָהּ.

Traduction

If one found a lost item and he returned it to a place where its owner will see it, he is no longer responsible to deal with it. If the item was stolen or lost, the finder bears financial responsibility to compensate for the loss.

Rachi non traduit

החזירה. לאבידה:

למקום שיראנה. בעליה:שומר חנם. פטור מגניבה ואבידה ושומר שכר חייב בפ' השואל (ב''מ דף צד:):

מַאי ''נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה''? לָאו נִגְנְבָה מִבֵּיתוֹ וְאָבְדָה מִבֵּיתוֹ?

Traduction

Rav Yosef states his objection: What is meant by the expression: Was stolen or lost? Does it not mean that it was stolen from the finder’s house or lost from his house before he returned it? Since he is liable for theft or loss, it appears that he has the same status as a paid bailee.

לָא, מִמְּקוֹם שֶׁהֶחְזִירָהּ.

Traduction

Rabba rejects this challenge: No, it means that it was stolen or lost from the place where the finder returned it, in which case even an unpaid bailee is liable on the grounds of negligence.

Tossefoth non traduit

לא ממקום שהחזירה. ואפילו שומר חנם חייב דפושע הוא:

וְהָא קָתָנֵי: אֵינוֹ חַיָּיב לִיטַּפֵּל בָּהּ!

Traduction

Rav Yosef challenges Rabba’s response: But the baraita teaches that the finder is no longer responsible to deal with it, indicating that failing to deal with it is not negligence, and the finder has no further responsibility for it.

אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהֶחְזִירָהּ בַּצָּהֳרַיִם.

Traduction

Rabba said to him: With what are we dealing here, at the end of the baraita, where it teaches that the finder is liable? We are dealing with a case where he returned it at midday, which is a time when the owner of the lost item is not typically present. Therefore, the finder has not returned the item properly, and if it is then stolen or lost, he bears responsibility even if he is an unpaid bailee.

וְתַרְתֵּי קָתָנֵי, וְהָכִי קָתָנֵי: הֶחְזִירָהּ שַׁחֲרִית לִמְקוֹם שֶׁיִּרְאֶנָּה, וּשְׁכִיחַ דְּעָיֵיל וְנָפֵיק וְחָזֵי לַהּ – אֵינוֹ חַיָּיב לִיטַּפֵּל בָּהּ. הֶחְזִירָהּ בַּצָּהֳרַיִם לִמְקוֹם שֶׁיִּרְאֶנָּה, דְּלָא שְׁכִיחַ דְּעָיֵיל וְנָפֵיק, דְּלָא חָזֵי לַהּ; וְנִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה – חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָהּ.

Traduction

And the baraita is teaching two separate halakhot, and this is what it is teaching: If the finder returned it in the morning, when people are typically present, to a place where the owner of the lost item will see it, and the owner typically enters and exits and it is likely that he will see it, the finder is no longer responsible to deal with it, nor does he bear responsibility if it is then stolen or lost. By contrast, if the finder returned it at midday to a place where the owner will see it, since it is a time when the owner does not typically enter and exit and will not see it, if it is then stolen or lost the finder bears financial responsibility for the loss.

Rachi non traduit

שחרית. שכיח איניש בביתיה אבל בצהרים מצוי במלאכתו בשדה:

אֵיתִיבֵיהּ: לְעוֹלָם הוּא חַיָּיב, עַד שֶׁיַּחְזִירֶנָּה לִרְשׁוּתוֹ. מַאי ''לְעוֹלָם''? לָאו אֲפִילּוּ מִבֵּיתוֹ? שְׁמַע מִינַּהּ כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר דָּמֵי!

Traduction

Rav Yosef again raised an objection to the opinion of Rabba from that which is taught in the continuation of the baraita: The finder of the lost item always bears responsibility if the item is stolen or lost until he returns it to the owner’s property. What does the word always add? Is it not teaching that even if the lost item was stolen from the finder’s house, he is liable? If so, learn from this that one who finds a lost item is considered like a paid bailee.

Rachi non traduit

עד שיחזירנו לרשותו. של בעלים:

מאי לעולם לאו אפילו. הניחה מוצא בביתו וקתני חייב:

Tossefoth non traduit

לעולם הוא חייב עד שיחזירנה כו'. היא סיפא דברייתא דלעיל בתוספתא דב''מ (פ''ב ע''ש) ולהכי דייק מינה שפיר דחייב בגניבה ואבידה קאמר:

אֲמַר לֵיהּ: מוֹדֵינָא לָךְ בְּבַעֲלֵי חַיִּים, דְּכֵיוָן דְּנָקְטִי לְהוּ נִיגְרֵא בָּרָיָיתָא – בָּעֵי נְטִירוּתָא יַתִּירְתָּא.

Traduction

Rabba said to Rav Yosef in reply: I concede to you in a case of one looking after lost animals that he is liable if they are stolen or lost. The reason is that since the animals have already taken to the habit of walking out of their usual path and not behaving in their typical manner, they require extra safeguarding, corresponding to that required of a paid bailee. But with regard to other items that are lost, those that do not move by themselves, the finder bears no greater responsibility to secure them than does an unpaid bailee.

Rachi non traduit

מודינא לך. באבידת בעלי חיים דחייב המוצא בגניבה ואבידה ולאו משום שכר מצוה אלא משום דגניבה ואבידה דידהו פשיעותא היא:

דכיון דנקטו נגרי ברייתא. כיון שראה שמלומדות הן לצאת בעי נטירותא יתירתא ואפי' הוי שומר חנם חייב אבל שומר אבידה דמטלטלי פטור מגניבה ואבידה:

נגרי. פסיעות:

Tossefoth non traduit

אמר ליה מודינא לך בבעלי חיים דכיון דנקטי להו נגרי ברייתא כו'. וכגון שנגנבה באותו ענין שנגרי ברייתא גרמו לה להגנב ולעיל לא אסיק אדעתיה האי שינויא דהשתא מצי למימר דנגנבה או שאבדה דלעיל מביתו קאמר אי נמי הך סיפא אאבידה דוקא קאי שניגרי ברייתא גרמו לה להאבד אבל לענין גניבה פטור שאין גורמין לה ליגנב ומשום הכי ברישא דקתני בהדיא נגנבה לא מצי לשנויי הכי:

אֵיתִיבֵיהּ רַבָּה לְרַב יוֹסֵף: ''הָשֵׁב'' – אֵין לִי אֶלָּא בְּבֵיתוֹ, לְגִינָּתוֹ וּלְחוּרְבָּתוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''תְּשִׁיבֵם'' מִכָּל מָקוֹם.

Traduction

Rabba raised an objection to the opinion of Rav Yosef: The verse states in the context of returning lost items: ''Return them'' (Deuteronomy 22:1), repeating the verb ''hashev teshivem.'' The Sages expounded as follows: From the word ''hashev'' I have derived only that one may return the item to the house of the owner of the lost article. From where do I derive that even if one returns it to his garden or to his ruin, i.e., an unused structure on his property, he has discharged his obligation and is no longer responsible for the item that he found? For this, the verse states: ''Teshivem,'' repeating the verb for emphasis, to teach that he fulfills the mitzva by returning the item to any place belonging to the owner.

Rachi non traduit

השב. השבה מעלייתא משמע:

לגינתו ולחורבתו מנין. דסגי ליה למוצא בהשבתו לגינתן דבעלים:

מַאי ''לְגִינָּתוֹ וּלְחוּרְבָּתוֹ''? אִילֵימָא לְגִינָּתוֹ הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת וּלְחוּרְבָּתוֹ הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת, הַיְינוּ בֵּיתוֹ! אֶלָּא פְּשִׁיטָא, לְגִינָּתוֹ שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת וּלְחוּרְבָּתוֹ שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת. שְׁמַע מִינַּהּ כְּשׁוֹמֵר חִנָּם דָּמֵי!

Traduction

What is the meaning of the phrase in the baraita: To his garden or to his ruin? If we say that the finder returned the lost item to the garden of the owner that is secured, i.e., properly enclosed, or to his ruin that is secured, it would be unnecessary to state this, as it is the same as his house, since these spaces are secured in the same way as his house. Rather, it is obvious that it means that he returned them to his garden that is not secured, or to his ruin that is not secured, and nevertheless, the finder is no longer liable for subsequent damage or theft of the found item. Conclude from it that a finder is like an unpaid bailee in terms of his liabilities, and this reduced level of safeguarding when returning the item is sufficient.

Tossefoth non traduit

אלא לגינתו שאינה משתמרת. פי' אלא ברוח מצויה וש''מ כשומר חנם דמי דכלתה שמירתו:
קרנא בעי לשלומי וכיון שחייב עצמו לשלומי בשויו אפילו נמצא שגנבו פטור מכפל:

אֲמַר לֵיהּ: לְעוֹלָם לְגִינָּתוֹ הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת וּלְחוּרְבָּתוֹ הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ: הַיְינוּ בֵּיתוֹ, הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּלָא בָּעֵינַן דַּעַת בְּעָלִים, כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר.

Traduction

Rav Yosef said to him: Actually, one can explain that the baraita is referring to a case where the finder placed it in the owner’s garden that is secured, or his ruin that is secured; and with regard to that which poses a difficulty to you, that this is the same as his house, there is nevertheless a novelty in this ruling: This teaches us that in this case we do not require the owner’s knowledge that the article has been returned, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar.

דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַכֹּל צְרִיכִין דַּעַת בְּעָלִים, חוּץ מֵהֲשָׁבַת אֲבֵידָה – שֶׁהֲרֵי רִיבְּתָה בּוֹ תּוֹרָה הֲשָׁבוֹת הַרְבֵּה.

Traduction

As Rabbi Elazar says: All those who are obligated to return items to their owners, e.g., a bailee or a thief, require the owner’s knowledge that they are returning it except for one fulfilling the mitzva of returning a lost item. This is because the Torah included many permitted ways of returning lost items by employing the double expression ''hashev teshivem,'' which serves to permit the return of the lost item without the knowledge of the owner.

Rachi non traduit

הכל צריכין דעת בעלים. גונב וגוזל או אחד מארבעה שומרין שהחזיר צריך להודיעו לבעלים ואם לא הודיעו חייב המחזיר באחריותן:

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרָא דְּשׁוֹמֵר אֲבֵידָה כְּשׁוֹמֵר חִנָּם דָּמֵי? וְהָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בַּאֲבֵידָה – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שׁוֹמֵר שָׂכָר הָוֵי, אַמַּאי מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל? קַרְנָא בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי!

Traduction

Abaye said to Rav Yosef: And you, do you not hold that one safeguarding a lost item is like an unpaid bailee? But doesn’t Rabbi Ḥiyya bar Abba say that Rabbi Yoḥanan says: With regard to one who finds a lost item but falsely states the claim that a thief stole the item from him and takes an oath to that effect, he must pay a double payment, i.e., twice the value of the item. And if it enters your mind that the finder of a lost item is considered to have the same status as a paid bailee, why in such a case must he pay a double payment? He should be required to pay only the principal, since a paid bailee is liable in any event if the article is stolen or lost, and he did not stand to benefit from the claim that the item was stolen.

Rachi non traduit

טענת גנב. לפטור עצמו ע''י גנב שטוען נגנבה הימנו האבידה שמצאתי ונמצא שבידו הוא משלם תשלומי כפל כגנב עצמו דדרשינן בפרק מרובה (לקמן בבא קמא דף סג:) ואם לא ימצא הגנב אם לא ימצא כמו שאמר אלא הוא עצמו גנבו וכתיב בתריה ישלם שנים אי אמרת בשלמא שומר אבידה כשומר חנם דמי משום הכי משלם כפל דהוי בעי למפטר נפשיה בטענת גנב:

קרנא בעי שלומי. מעיקרא כי טעין נגנבה הוה מחייב נפשיה לשלומי קרנא:

אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁטּוֹעֵן טַעֲנַת לִסְטִים מְזוּיָּין.

Traduction

Rav Yosef said to him: With what are we dealing here? It is with a case where the finder took a false oath stating the claim that the deposit was taken by an armed bandit, and in such a case even a paid bailee is exempt. Consequently, his claim would have absolved him from liability, and if the item is subsequently found in his possession, he is liable to pay double for his false claim that it was stolen.

Rachi non traduit

טענת לסטים מזויין. גנב מזויין נטל הימנו בחזקה דקא פטר נפשיה בטענת אונס:

Tossefoth non traduit

כגון שטענו טענת לסטים מזויין. תימה אמאי מוקי לה בלסטים מזויין ודחיק למימר דגנב הוא לוקמיה כגון שטענו טענת גניבה באונס שנגנבה ממנו באונס גדול כגון ששמר כספים בחפירה בקרקע שאי אפשר לגנבם אלא במחילות תחת הקרקע דהוי אונס כליסטים מזויין או אם בא עליו חולי של טירוף הדעת או שינה נפלה עליו באונס או אונס אחר שאינו יכול לשמור ולרבה דפטר בסוף הפועלים (ב''מ דף צג:) על בעידנא דעיילי אינשי או דנם בעידנא דניימי אינשי משכחת כפל שטוען טענת גנב בעידנא דעיילי או בעידנא דניימי אינשי ולהנהו אמוראי דפליגי עליה התם מ''מ משכחת כדפרישית ומיהו איכא למימר דהכא לא חייש כיון דמשני שפיר בלסטים מזויין וס''ל דגנב הוא ובסמוך נמי אברייתא דפריך לא אם אמרת הוה מצי למימר נמי וליטעמיך דגזלן הוא אכתי תקשי לך דמצינו שומר שכר משלם כפל בטוען טענת גנב באונס אך בההוא ק''ו דאין עליו תשובה קשה דבפרק השואל (ב''מ דף צה.) מסיק עלה דקסבר האי תנא לסטים מזויין גזלן הוא ומה בכך אכתי יש עליו תשובה דמה לשומר שכר שכן משלם כפל בטוען טענת גנב באונס ואין לומר דכיון דגניבה באונס לא שכיח לא חשיב פירכא אבל לסטים מזויין שכיח טפי דבכמה מקומות פריך מחומרות דלא שכיחי ועוד אע''ג דלא שכיח יכול לטעון כן ונראה לר''י דכיון שחייב הכתוב שומר שכר בגניבה וסתם גניבה קרובה לאונס כדאמרינן בהשואל (שם) סברא הוא דבכל ענין שתהיה הגניבה יתחייב מגזרת הכתוב אפילו באונס גמור ואף על גב דבלסטים מזויין דהיינו שבויה דקרא פטר בו הכתוב אף על פי שאין אונסו גדול יותר ודוחק [ועי' תוס' ב''מ מב. ד''ה אמר שמואל]:

אֲמַר לֵיהּ: לִיסְטִים מְזוּיָּין – גַּזְלָן הוּא!

Traduction

Abaye said to him: But an armed bandit has the status of a robber and not of a thief, so according to this explanation, why did Rabbi Yoḥanan state that it was stolen by a thief?

Rachi non traduit

לסטים מזויין גזלן הוא. ובטענת אונס פטר נפשיה וכפל בטוען טענת גנב הוא דכתב ביה רחמנא (דכתיב) וגונב מבית האיש (שמות כ''ב:ו'):

אֲמַר לֵיהּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: לִסְטִים מְזוּיָּין, כֵּיוָן דְּמִיטַּמַּר מֵאִינָשֵׁי – גַּנָּב הוּא.

Traduction

Rav Yosef said to him: The reason that only a thief pays the double payment and not a robber is that a thief denigrates God by exhibiting fear of people by stealing surreptitiously while not exhibiting fear of Heaven. This is in contrast to a robber, who robs openly. Accordingly, the reason that I say that an armed bandit is considered as a thief, is since he hides from people rather than stealing openly. Although he in fact does steal openly, since he does so by employing a weapon he also exhibits fear of people, and is akin to a thief. Therefore, armed bandits are liable to pay a double payment as is a thief, and a claim that the deposit was seized by armed bandits is considered to be the same as a claim that it was stolen by thieves. Consequently, since a paid bailee is absolved by means of such a claim, if it is determined that his claim was false he must pay double.

Rachi non traduit

גנב הוא. ומשלם כפל וכן הפוטר עצמו בטענת לסטים מזויין ולענין חיוב לא מיחייב שומר שכר עליה אם אמת אתו דהא אניס:

אֵיתִיבֵיהּ:

Traduction

Abaye raised an objection to the opinion of Rav Yosef from that which is taught in a baraita:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source